גיל הנעורים והעיסוק בענייני 'בינו לבינה'

אחד מן הנושאים המעסיקים ביותר את בני הנוער והמתבגרים הצעירים הוא תחום 'בינו לבינה' וההתמודדות עם כוחות החיים והיצרים הגופניים הגואים ובעיקר עם יצר העריות.
לרבים מבני הנוער, הנמצאים בעיצומם של ימי ההתבגרות, עולות שאלות רבות בתחום המותר והאסור. כמו כן, רבים מהם לא מסתפקים אך ורק בשאלות אלו והם שואלים את עצמם שאלות נוספות מתחום ה'ראוי' ו'הנכון'.
הם מבינים אומנם שעליהם לחכות לשלב המתאים על מנת ליצור קשר בר קיימא ויציב, אולם ערפל כבד מעיב על הציפייה הזו. הם עוסקים בשאלות שלא נותנות להם מנוח ובהן: האם התורה אכן מתנגדת לחיים במובן הכי טבעי שלהם?! מדוע הלכות צניעות כל כך מקשות על החיים?! האם יש למה לצפות בעתיד בתחום זה?! האם הציפייה תשתלם?!
בשאלות אלו נעסוק בשורות הבאות. העיסוק בנושא זה מעל בימה ציבורית זו, מבוסס על הנחייתו של בעל 'החפץ חיים' זצ"ל, כי בימינו ראוי שההורים (והמחנכים) ישוחחו עם ילדיהם סביב ההגעה לגיל ההתגברות בנושאים אלו. לא כולם זוכים לשיחה כזו ויש בדברים שלהלן משום רקע חשוב לשיחה שכזו.
כמו כן, עלינו לזכור כי תחום זה מהווה חלק חשוב בתורה ועל כן אין מניעה לעסוק בו וזאת משום שאנו לא בוחרים בצורה סלקטיבית באילו חלקים של התורה לעסוק ובאלו לא. עבורנו, התורה כולה היא אלוקית ויש לעסוק בכל חלקיה. לא בכדי, תקנו חז"ל את הקריאה בפרשת העריות לתפילת המנחה ביום הכיפורים, כדי ללמדנו שגם כאשר אנו משולים למלאכים עלינו להיות מודעים לעוצמתם של כוחות החיים. נסכם את גישתנו בקביעה כי גם בצניעות יש לעסוק אך בצניעות.